הגורם השני והחשוב בתשתיות הגן ובעיקר בישראל הינו משק הנוזלים בצמח "השקייה".

אספקה מלאכותית של מים לצמח.


רב צמחי הגן היום אינם אנדמיים לסביבה כי אם תוצר של יבוא מאזורים שונים בעלי משקעים רבים יותר, להשקייה יש השפעה מאד גדולה והיא תקבע את עתידו של הגן.
כמובן שמההיבט האקולוגי עדיף להשתמש בצמחים מקומיים הזקוקים למעט מים (או צמחים מאזורים שחונים אחרים בעולם) כיוון שגם תהליכי ההתפלה, שאיבה והולכה של מים הינם זוללי אנרגיה ומזהמים. אך יש לדעת כי צמחים האופייניים לאזורים שחונים רובם אינם נושאי פרי, תקופות הפריחה שלהם קצרות אם בכלל.

באופן כללי למצב לחות הקרקע הנגרם מהשקייה או משקעים ישנם שני מצבים:

  1. מצב קיצון אחד הוא עודף השקייה  המאופיין במים המקיפים את מערכת השורשים לתקופות ארוכות ולא מאפשרים את תפקודה.
  2. מצב קיצון שני הוא יובש סביב מערכת השורשים ולכן אי אספקה של מים לצמח.
    שני המצבים מתאפיינים בשלב הראשון באותם סימפטומים הצהבה ונשירת עלים. במקרה של עודף מים השחרה וריקבון, ובמקרה של יובש כמישה וייבוש.

מכיוון ששני המצבים לא מאפשרים הובלה של חומרים בצמח נהוג לטעות ולחשוב שהצמח זקוק לחומרי הזנה. בין שני מצבי קיצון אלו נמצאים מצבי ביניים רבים והם הסיבה לחוסר הצלחה של צמחים בגן. המצב האופטימלי הוא לחות של 30%-50% בקרקע, המקיפה את כל בית השורשים של הצמח. עם דגש על סביב כל השורשים כי השקייה עם משפך או צינור ההגעה למצב אפטימלי היא בעייתית, קל יותר להשיגה באמצעות מערכת טפטוף המאפשרת החדרה מדוייקת של מים לגוש.

ישראל היא מדינה מובילה בענף ההשקיה ובעיקר השקייה בטפטוף. לכן חשוב להגיע למקום כמו משתלת "דרך הגנים" ובה אנשי מקצוע המתמחים במערכות השקיה פשוטות ומורכבות  אשר יכולים ליעץ ולכוון כל לקוח למערכת חסכונית ויעילה.